מפורסמים עם מיגרנות

אם אתם סובלים ממיגרנות, ומרגישים מיוחדים בגלל זה, אז יכול מאד להיות שאתם צודקים. כמה מהאנשים הגדולים ביותר בהיסטוריה היו איתנו באותה סירה.

"אנחנו יכולים לתאר את מחשבותיו של המלט, אבל אנחנו לא מסוגלים לתאר מיגרנה". את הדברים האלה אמרה וירג'יניה וולף, אחת הנשים המפורסמות בהיסטוריה שכמו רבים ורבות מסוגה סבלה ממיגרנות במשך רוב ימי חייה.

קשה שלא לתהות על הקשר שבין המיגרנה ליצירתם של אמנים גדולים – כמו פאבלו פיקסו, וינסנט ואן-גוך או לואיס קרול ("עליסה בארץ הפלאות"). מצחיק, אבל ייתכן שהניצוץ הגאוני של הקוביזם, או הגוונים העזים של האימפרסיוניזם, ואפילו הסוריאליזם של קארול, נולדו מתוך האאורות – ההפרעות החושיות הפסיכדליות לעיתים שמתלוות להתקפי מיגרנה קלאסית.

בכלל, נראה שהשכיחות של מיגרנות אצל אמנים גבוהה במיוחד – מצ'ייקובסקי דרך מיגל דה סרוונטס ואלביס פרסלי ועד וופי גולדברג ובן אפלק.

אבל גם מנהיגים גדולים – או אולי בעיקר רודנים גדולים – לאורך כל ההיסטוריה, הונעו כנראה על-ידי התקפי זעם מיגרנוטיים. הוסיפו לרשימה את יוליוס קיסר, נפוליאון בונפרטה, הנרי השמיני מלך אנגליה וגם את תומס ג'פרסון, שחטף מיגרנה בזמן כתיבת הצהרת העצמאות של ארה"ב.

עוד? נסו את האנשים שעיצבו את המחשבה המודרנית: עמנואל קאנט, פרדריך ניטשה, קרל מארקס, זיגמונט פרויד, צ'ארלס דארווין – כולם סבלו ממיגרנות.

עכשיו נשאר לתהות אם ההישגים האמנותיים, הפוליטיים, הצבאיים והאינטלקטואליים של כל האנשים הללו, היו בזכות או למרות המיגרנות.