המיגרנה היא לא רק בעיה מציקה שמפריעה להרבה אנשים בתפקוד היומיומי. יש לה גם מחיר כלכלי, אישי ולאומי כאחד.
כמה הייתם מוכנים לשלם כדי להיפטר מהמיגרנה? ובכן, מעניין יותר לשאול כמה המדינה הייתה מוכנה לשלם. בעיקר בהתחשב במחירי התרופות לטיפול במיגרנה, ובכך שרובן אינן מסובסדות על-ידי מערכת הבריאות.
מי שסובל ממיגרנה שבועית אחת, ונוטל בשבילה תרופה ממשפחת הטריפטנים (ריזלט, רילרט, אימיטרקס, זומיג, נרמיג וכו'), יוציא על התענוג הזה במחירים של היום בין 2500 ל-4000 שקלים בשנה.
ברשותכם, אשאיר לדיון אחר את העיסוק במחירים המופקעים האלה, ובכך שאין הכרה כמעט מצד שום מסגרת במיגרנה כמצב בריאותי ובעיה תפקודית שדורשים לעיתים התייחסות ותמיכה מיוחדות.
בכל אופן, כל המחקרים שנעשו בנושא מצביעים על כך שאצל הרוב המכריע של הסובלים ממיגרנות (70-80 אחוזים) הן גורמות נזק ניכר לתפקוד היומיומי; היעדרויות מהעבודה הן רק דוגמא אחת, אבל דוגמא שיש לגביה מספרים ושאפשר להעריך את ההשלכות הכלכליות שלה.
מחקר שנערך באירופה הראה שאנשים שסובלים ממיגרנה נעדרים בממוצע מהעבודה 20 ימים בשנה. במדינת ישראל ישנם כמיליון אנשים שסובלים ממיגרנות מהם כ-400 אלף אנשים עובדים; אני מניח שחלק גדול מהם נעדרים מהעבודה הרבה פחות ימים בשנה ממה שמקובל באירופה, מחשש שיפוטרו, אבל הרשו לי לפקפק באיכות התפוקה שלהם ביום של מיגרנה (וביום שאחרי, מן הסתם).
בחישוב זריז, אובדן העבודה כתוצאה ממיגרנות במדינת ישראל מגיע לכ-2.5 מיליארד שקלים. זה בלי להביא בחשבון את ההוצאה על תרופות וטיפולים, ואת מחיר הנזק הבריאותי שנגרם כתוצאה מטיפול לא מתאים.
למרות זאת, רוב הרופאים – בוודאי רופאי משפחה אבל גם נוירולוגים – לא יודעים לזהות מיגרנה אלא אם כן היא בדיוק לפי הספר. גם אלו שיודעים לזהות, לא באמת יודעים לטפל, אלא במקרה הטוב דוחפים למטופל תרופות פופולריות ובמקרה הרע סתם משככי כאבים.
