המדריך ה(כמעט) שלם לטיפול בכאב ראש מקבצי

כאב ראש מקבצי עלול לגרום סבל רב, אבל ישנן אפשרויות טיפול רבות – תרופתיות ואחרות – וניתן לצמצם משמעותית את הסבל. המדריך שלפניכם מרכז את החשובות שבהן והרבה טיפים שיעזרו לכם.

עדכון אחרון: 20/3/2024

---

נקודות עיקריות בקצרה:

• איך מאבחנים ואיך מטפלים. איש המקצוע הנכון לאבחן ולטפל בכם הוא מומחה לכאבי ראש. הכותב אינו רופא והמדריך לא מחליף התייעצות עם רופא, אבל כולל כמה טיפים שרוב הרופאים לא מכירים.
• חייבים לקחת תרופות? קשה להימנע לחלוטין מטיפול תרופתי, אבל ניתן לצמצם משמעותית את הצורך בתרופות.
• למצוא את נקודות התורפה שלכם. זיהוי טריגרים והמנעות מהם יכולים לשפר דרמטית את מצבכם.
• מה הטיפולים שעובדים בהתקף. הטיפולים היעילים ביותר להפסקת התקף: שאיפת חמצן, שתיית קפה או משקה אנרגיה, קומפרסים חמים/קרים, זריקות אימיטרקס.
• הטיפול היעיל ביותר למניעה: ורפמיל (ורפרס). טיפולים מונעים נוספים: אלטרול, מלטונין, ליתיום, טופמקס, חוסמי CGRP, גבפנטין, קנאביס, פטריות פסילוסיבין / LSD, משטר תוספי מזון שבמרכזו ויטמין D3 ועוד.
• אמצעים מיוחדים: טיפול בסטרואידים או זריקות בלוק (GONB) יכול לספק הקלה לתקופת ביניים עד להשפעת הטיפול המונע.

---

כאב הראש המקבצי (Cluster Headache או CH בקיצור או "קלסטר") עלול להיראות כמו סוף העולם. אבל אם אתם בתחושה קשה של חוסר אונים חשוב שתדעו: יש פתרונות – והמדריך הזה נועד לעזור לכם למצוא אותם.  

נעים מאד, אני שוקי ואני חי עם כאב ראש מקבצי יותר מ-40 שנה. אני לא רופא והמדריך הזה לא מחליף התייעצות עם רופא. מצד שני, ב-40 השנים האחרונות אפשר לומר שניסיתי כמעט הכל. במשך השנים לא רק שמצאתי מה עוזר לי, אלא גם שוחחתי עם מאות רבות של אנשים, מהארץ ומהעולם, ואספתי מידע רב על מה שעובד ומה שלא – כולל הרבה טיפולים לא-תרופתיים.

כתבתי את המדריך הזה בתקווה לחסוך לכם זמן ולקצר את דרככם להקלה. אתם מוזמנים להוסיף טיפים, רעיונות וחוויות מנסיונכם בתגובות.

לפני הטיפול: אבחון נכון

לפני שאפשר לטפל, חיוני לקבל אבחון מדויק. רוב האנשים שסובלים מכאב ראש מקבצי יקבלו כמה אבחונים שגויים ויקבלו טיפולים לא מתאימים במשך שנים לפני שיאובחנו נכון. אצל לא מעט אנשים האבחון הרשמי מגיע אחרי שהם כבר יודעים שמדובר ב-CH.

בכל מקרה, אל תאבחנו את עצמכם – לכו לרופא. ישנם מספר סוגים של כאבי ראש דומים או כאלה ש"מחקים" את הסמפטומים של כאב הראש המקבצי (cluster-like), חלקם קשורים במחלות שונות שעלולות להיות מסכנות חיים.

הגורם שצריך לאבחן אתכם הוא מומחה לכאבי ראש, נוירולוג שזו המומחיות שלו (רוב הנוירולוגים בעלי התמחויות אחרות ולא ידעו לאבחן אלא בעיקר לשלוח אתכם להדמיות CT/MRI כדי לשלול מחלות שונות). אם אתם סובלים ואין לכם זמן לחכות פנו למומחה כזה באופן פרטי – יש הסדרים של הקופות ועם ביטוח משלים תוכלו לקבל החזר כספי על חלק גדול מההוצאה.

בכל מקרה, עוד לפני המומחה, כדאי לפנות לרופא המשפחה כדי לשלול בעיות שונות. כמו כן, אם אתם סובלים מכאב ראש חריף ביותר בפעם הראשונה זוהי "נורה אדומה" שמצדיקה לפנות לחדר מיון.

טריגרים ל-CH והמנעות מהם

לכאב הראש המקבצי יש (כנראה) מקור גנטי, ועם זה אין מה לעשות. מצד שני, על הגורם שמעיר את החיה ממרבצה לעיתים קרובות דווקא יש לנו השפעה גדולה. צמצום החשיפה לטריגרים שונים יעיל מאד בצמצום תדירות ההתקפים ועוצמתם.

הרופא שלכם עשוי לטעון ש"לקלסטר אין טריגרים חוץ מאלכוהול". זו דעה שיש לה מקורות בספרות הרפואית, אבל כמעט כל המטופלים טוענים אחרת. בנוסף, ב-15 השנים האחרונות פורסמו מאמרים מדעיים לא מעטים שהזכירו טריגרים כמו שינויי מזג אוויר וריחות שונים, היסטמין, סטרס, שינה לא מסודרת או נמנום במהלך היום, חוסר שינה, רוח קרה או מצב רגשי קיצוני, ועוד.

מאמר מקיף ורציני על CH שפורסם במרץ 2022 בירחון המדעי The BMJ מונה 14 סוגים וקטגוריות של טריגרים ל-CH. משם לקוחה הטבלה הזו (הקליקו על התמונה להגדלה):

טריגרים הם דבר אישי, שמשתנה מאדם לאדם ומתקופה לתקופה, אבל ישנם טריגרים מובהקים שככל הנראה משותפים כמעט לכל הסובלים מ-CH:

• אלכוהול (גם בכמות מזערית)
• חוסמי PDE5 (ויאגרה ותרופות אחרות מהמשפחה)
• חשיפה לטמפרטורות קיצוניות
• חוסר שינה או שינה לא סדירה
• מתח נפשי קיצוני
• ניטרוגליצרין
• ניטרוס אוקסייד (גז צחוק).

עוד טריגרים נפוצים: הפרעות הורמונליות; חשיפה לעשן, אדים וריחות של דלקים, בשמים, חומרי ניקוי חריפים; ארוחה כבדה או אכילה לא מסודרת; תבלינים מסוימים (פלפל שחור, פפריקה, הל); התייבשות; שינויים במזג האוויר ובלחץ הברומטרי; מעבר לאזור גיאוגרפי שונה; אלרגיות; בעיות צוואר וגב; זיהומים דנטליים, סינוסיטיס ודלקות אזניים.

בכל מקרה, כדאי לבקש מרופא המשפחה הפניה לבדיקות דם מקיפות, כולל ויטמינים, מינרלים, פרופיל שומנים ופרופיל הורמונלי. ה-CH נוטה להחמיר כשאנחנו לא מאוזנים. השתדלו לישון ולאכול טוב, לשתות מספיק, להתעמל, וטפלו בתשומת לב בכל בעיה בריאותית – לעולם אין לדעת מה משפיע ולרוב לא מדובר בטריגר אחד אלא ברבים.

אמצעים לקטיעת התקפים

משככי כאבים. לרוב אין בהם שום תועלת וחבל לבזבז עליהם זמן ובריאות.

חמצן 100%. חמצן נקי בלחץ גבוה (High flow O2) הוא, ללא כל תחרות, האמצעי החשוב ביותר לטיפול בזמן התקף CH, בהיותו אחד היעילים והפחות מזיקים. הוא עוזר לכ-75% מהחולים.

כדי לקבל את הטיפול הזה עליכם להצטייד בבלון חמצן ובמסכה עם "שקית העשרה" (NRM) – לא מחולל חמצן, CPAP או כל דבר אחר שמנסים לדחוף לכם. הבלון צריך להיות בנפח גדול (הוא עלול להתרוקן מהר אם יש לכם הרבה התקפים), רצוי 14 ליטר לפחות, ולהגיע עם וסת (התקן שמאפשר לכוון את לחץ החמצן) שתומך בלחץ מקסימלי של לפחות 15 ליטר לדקה (15lpm).

הטיפול בחמצן נחשב בטוח מאד, עם תופעות לוואי מעטות, והוא בסל הבריאות. יש סיכוי טוב שלא יציעו לכם ויהיה עליכם לבקש או אפילו לדרוש אותו (המלצה של רופא מומחה לרוב סוגרת עניין). אל תוותרו עליו. בשימוש נכון (!) ועם קצת מזל הטיפול בחמצן מאפשר להפסיק התקף בתוך דקות (עד רבע שעה). זו הצלה אמיתית. מומלץ מאד לקרוא את המדריך לשימוש ב-O2 של Clusterheadaches.com.
אזהרה: אסור לעשן או להדליק אש בקרבת בלון חמצן.

מים. התייבשות, אפילו קלה, היא טריגר לסוגים רבים של כאבי ראש וגם ל-CH. לכן כדאי לשים לב שאתם שותים מספיק (אם אינכם בטוחים איך וכמה התייעצו עם רופא המשפחה). בנוסף, פעמים רבות שתיית כוס או שתיים של מים בתחילת התקף עוזרת לעכב או להחליש אותו.

קפה ומשקאות אנרגיה. הנ"ל חשובים, בעיקר בגלל הזמינות הגבוהה שלהם. שתיית קפה חזק בשלב מוקדם של ההתקף ו/או לקראת סופו, עשויה לעכב, להחליש או להפסיק אותו. זה לא פתרון טוב למי שסובל מהתקפים רבים ביום, אבל למי שסובל מהתקף יומי או מהתקפים אקראיים, קפאין הוא ידיד יקר.

לאנשים שונים יש סבילות שונה לקפאין ולקפה. יש אנשים שיכולים להגדיל משמעותית את צריכת הקפה בהתאם לשכיחות ההתקפים, בלי תופעות לוואי מיוחדות. אצל אחרים צריכה עודפת תגרום לבעיות עיכול, קשיי שינה, עצבנות ועוד. אם אינכם בטוחים באיזו קבוצה אתם, עדיף להשתמש בזהירות.

משקה אנרגיה (למקסימום יעילות השתדלו לגמוע אותו ב-2-3 שלוקים) עשוי להיות יעיל אפילו יותר מקפה. למעשה, במקרים בהם הוא עובד (לרוב בשלבים הראשונים של התקף), משקה אנרגיה הוא האמצעי המהיר ביותר להפסקת התקף – ההשפעה מורגשת באופן מיידי.

אי אפשר להשתמש בפתרון הזה יותר מדי (לרוב ממליצים עד 3 משקאות אנרגיה ליום), אבל הוא עשוי להציל אתכם כשאתם מחוץ לבית ורחוקים מבלון החמצן שלכם. גם השילוב בין טיפול בחמצן למשקה אנרגיה עובד מצוין עבור רבים. יש שמדווחים שמשקה האנרגיה מאפשר להם לשרוד עד שזריקת האימיטרקס משפיעה (ראו להלן).

חום / קור. חימום או קירור (זה משתנה מאדם לאדם) של אזור הכאב, אחורי הראש, הצוואר ו/או העורף, עשוי לעזור להחליש את הכאב ואף להפסיק התקף, ויכול להקל במקביל לשימוש באמצעים אחרים. לקירור ניתן להשתמש בקרח. לחימום ניתן להשתמש בקומפרס, בקבוק חם, "מנורה כחולה", וכדומה. הוא גם יכול לעזור לפעמים בהתמודדות עם התקף עקשן שממשיך להציק גם אחרי שהשתמשתם בכמה אמצעים אחרים.

גם לאמצעי הזה, למרות שהוא נראה בטוח לחלוטין, עלולות להיות תופעות לוואי כשהשימוש תכוף מדי, לכן מומלץ להשתמש בו בזהירות. טיפ זהב למי שחימום עוזר לו: אני משתמש ב-Hot To-Go, פאטצ'ים מתחממים-מאליהם שמגיעים לטמפרטורה גבוהה תוך דקה או שתיים.

טריפטנים – מזרק אימיטרקס, תרסיס לאף (אימיטרקס), או טבלית מסיסה (ריזלט RPD, זומיג Rapimelt). התרופות ממשפחת הטריפטנים משמשות לטיפול אקוטי במיגרנות ויעילות גם להפסקת בהתקפי CH, אבל לא בצורה של כדורים רגילים אלא בזריקה-עצמית, תרסיס לאף או טבליות מסיסות (שמניחים מתחת ללשון), שכולם משפיעים הרבה יותר מהר.

זריקות האימיטרקס משפיעות הכי מהר ובהכי הרבה מקרים והן נחשבות לפתרון היעיל ביותר להפסקת התקפים קשים (מבחינת אחוזי הצלחה) אפילו יותר מחמצן. הטבליות המסיסות נוחות לנשיאה בארנק אך פחות יעילות (ובכל זאת שווה לנסות). התרסיס קרוב ביעילותו לזריקות והוא פתרון מתאים למי שלא מסוגלים להזריק.

החיסרון העיקרי של הטריפטנים הוא שהם לא מתאימים לשימוש יומיומי. אצל חלק מהאנשים הם גם גורמים לתופעות לוואי כמו בחילות, בעיות עיכול, תחושה כללית רעה ואפילו "התקפי ריבאונד" (עם סיום ההשפעה ההתקף ממשיך איפה שהפסיק). אבל רוב האנשים לא סובלים מתופעות לוואי כאלה, והיום כבר יש מי שאומרים שגם החשש משימוש יתר היה מעט מופרז.

בשורה התחתונה: עם זריקת אימיטרקס בכיס הרבה יותר קל לצאת מהבית – תרגישו יותר בטוחים (ההזרקה פשוטה וכואבת הרבה פחות מההתקף). מומלץ לקרוא את המסמך הזה באתר clusterheadaches.com. זהו טיפ לשימוש חסכוני בזריקות האימיטרקס, שלי באופן אישי מאפשר להשיג תוצאות טובות עם הרבה פחות תופעות לוואי. כמובן – על אחריות המשתמש.

אוקיסמטזולין (Oxymetazoline). מוכר יותר בשמות אוטריווין ואלרין. יש אנשים שמדווחים על הקלה ואפילו הפסקת התקף כתוצאה מהשימוש בנ"ל בצורה של טיפות או תרסיס לאף. שימו לב שהקלסטר נפוץ יותר אצל אנשים שסובלים מסינוסיטיס כרוני, וסינוסיטיס אקוטי (או גודש מסיבה אחרת) הוא טריגר להתקפי CH. אם אתם סובלים מהנ"ל אז שטיפה במי מלח היא כנראה האמצעי הראשון שכדאי לנסות.

טיפות אף עם לידוקאין. משווקות תחת השם המסחרי Xylocaine. בפעם האחרונה שבדקתי אפשר היה להשיג בישראל רק את גירסת הספריי ולא את הטיפות. זה טיפול שעשוי להיות די יעיל ולא זוכה לפופולריות בגלל שהשימוש בו קצת מסובך. כאן יש הסבר מפורט.

טיפולים למניעת כאב ראש מקבצי

וראפמיל (Verapamil). תרופה ממשפחת חוסמי תעלות הסידן הידועה גם בשמות המסחריים ורפרס, איקפרס איקאקור, וראקור, אפואקור ונוספים. זו, ככל הנראה, התרופה היעילה ביותר למניעת התקפי CH ולעיתים קרובות התרופה הראשונה שירשום לכם הנוירולוג אחרי שתאובחנו, לבדה או בשילוב עם תרופה נוספת.

הסיכון הכרוך בשימוש בה הוא קטן יחסית, בעיקר במינונים הנמוכים יחסית (240-360 מ"ג) ולתקופות קצרות. היא כן עלולה לגרום לתופעות לוואי לא נעימות (עצירות, חולשה, בחילה, אימפוטנציה זמנית, רגישות בחניכיים ועוד) ואף להפרעות בקצב הלב. מצד שני, בשימוש זהיר ומפוקח היא עשויה להחזיר אתכם לחיים נורמליים בתוך שבועיים-שלושה, ורוב האנשים לא סובלים מתופעות לוואי מטרידות במיוחד או למשך זמן רב.

ליתיום. התרופה המעט מרתיעה הזו, שידועה יותר בשימוש עבור הפרעה ביפולרית (מאניה דיפרסיה), מציגה יעילות דומה לזו של הוראפמיל במניעת התקפים, בעיקר אצל מי שסובל מהצורה הכרונית של ה-CH. במהלך השימוש יש לבצע ניטור של רמת התרופה בדם, ויש אנשים שתופעות הלוואי מקשות עליהם להתמיד בשימוש, אבל יש אנשים שהליתיום העמיד אותם על הרגליים בזמן קצר. מותר לבקש חוות דעת נוספת.

טופמקס (Topiramate). תרופה אנטי-אפילפטית שנמצאה יעילה לכמה מצבים רפואיים נוספים, בהם מיגרנות וכאב ראש מקבצי. טופמקס היא תרופת קו שני (או שלישי) שבד"כ נרשמת במקום או בנוסף לוורפאמיל כאשר הטיפול בו לא משיג הטבה ניכרת. היא מתאפיינת ביותר תופעות לוואי אבל ישנם אנשים שטוענים שרק היא עזרה להם.

אלטרול (Amitriptyline). תרופה ממשפחת נוגדי הדיכאון הטריציקליים (TCA), שיעילה לטיפול בכאבים כרוניים ובמיוחד בכאב עצבי. אצל חולי CH מסוימים היא מצמצמת את תדירות ההתקפים ועצמתם. במינונים נמוכים זו תרופה די נסבלת, שתופעות הלוואי העיקריות שלה (בעיות עיכול, עייפות, אובדן חשק מיני) נוטות לחלוף אחרי תקופה קצרה של שימוש (חשוב לקחת אותה בערב ולא בבוקר). היתרונות הבולטים שלה: היא משתלבת טוב עם תרופות אחרות ולעיתים מצליחה למנוע לחלוטין התקפים ליליים.

מלטונין. השימוש בהורמון השינה הזה כטיפול מונע ל-CH לא נחקר מספיק, אבל ישנם כאלה שמדווחים על הצלחה (בעיקר במניעת התקפים ליליים) גם במינונים נמוכים של 3 מ"ג או פחות ובעיקר במינונים גבוהים שסביב ה-10 מ"ג ליום. השימוש במלטונין לזמן מוגבל נחשב בטוח ובארה"ב הוא נמכר ללא מרשם. בישראל הוא דורש מרשם וזמין רק כסירקדין (מלטונין בשחרור איטי מתוצרת טבע), ורק אם אתם בני 55 ומעלה או באישור מיוחד.

חוסמי CGRP. התרופות הביולוגיות החדשות למיגרנה נוסו בהצלחה חלקית מאד גם לטיפול ב-CH. יוצאת הדופן במשפחה היא אימגליטי (Galcanezumab) שאצל חלק מהסובלים מקלסטר אפיזודי מצליחה למנוע את ההתקפים או לצמצם את מספרם. אג'ובי (fremanezumab) של טבע לא עוזרת לקלסטר אפיזודי ולא לכרוני.

קנאביס רפואי. תרופת פלא? ובכן, לא בדיוק. לסובלים מקלסטר כרוני קל יחסית לקבל רישיון אבל לא כ"כ פשוט להשיג הקלה. במחקר שנערך לפני כמה שנים במרפאת כאבי הראש של איכילוב, נמצא שקנאביס צמצם את עוצמת ההתקפים אצל כשני שלישים מהנבדקים, אבל אין פרוטוקול מסודר או המלצות ברורות. הקנאביס מכיל תרכובות רבות שחלקן טובות ל-CH וחלקן מחמירות אותו. יש חשיבות לזן בו משתמשים, לכמות, ולעיתוי ונדרשים ניסוי וטעייה כי כל אחד מגיב אחרת. כבר נתקלתי בכמה אנשים שדיווחו שטופלו בקנאביס וכשהפסיקו המצב השתפר.

אינדומתצין (Indometacin). משכך כאבים אנטי-דלקתי לא-סטרואידי (NSAID), קרוב משפחה של האדוויל (משווק תחת השמות אינדומד, אינדוביס, אינדוקליר ועוד). לרוב הוא לא עוזר יותר מדי ל-CH ורושמים אותו בעיקר כשיש חשד שמדובר ב-Paroxysmal Hemicrania (כאב ראש דומה שמתאפיין בשכיחות גבוהה של התקפים קצרצרים) או Hemicrania Continua (כאב נוסף מהמשפחה שלפעמים מלווה CH). אבל ישנם יוצאי דופן וישנן ראיות לכך שבשילוב עם תרופות אחרות אינדומתצין כן מביא תועלת. אם סבלתם בעבר מבעיות חומציות, ריפלוקס וכד' חשוב לומר את זה לרופא.

תחליף טסטוסטרון. השימוש בתחליפי טסטוסטרון (TRT) בעיקר בצורת ג'ל, נמצא יעיל לטיפול בכאב ראש מקבצי אצל מי שרמת ההורמון בגופם נמוכה. למי שזקוק לטיפול הזה צפויות תועלות נוספות, כמו שיפור במצב הרוח ובליבידו, וצמצום הסיכון למגוון רחב של בעיות רפואיות. בכל מקרה רצוי לקבל חוות דעת מאנדוקרינולוג.

קפסאיצין (Capsaicin). החומר הפעיל בפלפלים חריפים, שנמצא שהוא יכול לחסום תחושת כאב באמצעות היקשרות לקצות עצבים. הטיפול מתבצע מקומית באמצעות טיפות או תרסיס לאף (השם המסחרי הוא Civamide). כשהתכשיר הופיע לראשונה הוא עורר עניין רב אבל נראה שהיעילות שייחסו לו בתחילה הייתה מופרזת.

ריטלין. השימוש בריטלין לטיפול ב-CH נולד בדיווח אנקדוטלי של רופא על מטופל שהתרופה הזו הפסיקה לו לחלוטין את ההתקפים. מעדויות של נסיינים נועזים, עולה שהוא יעיל יחסית אצל חלק מהאנשים גם בכמות קטנה (החל מ-2.5 מ"ג) למניעה קצרת טווח (למשך כמה שעות). אם אובחנתם עם הפרעת קשב ונמצא שאתם מתאימים לטיפול בריטלין, אז ייתכן שהוא לא רק יעזור לכם להתרכז במבחן אלא גם יחסוך מכם התקף במהלכו.

סטרואידים למניעה וקטיעת מקבצים

השימוש בסטרואידים, בעיקר פרדניזון (Prednisone), מקובל מאד כ-transitional therapy, כלומר טיפול לתקופת הביניים של 1-3 שבועות עד שהטיפול המונע (לרוב ורפמיל) מתחיל להשפיע. זה טיפול יעיל מאד, שאצל רוב האנשים מצמצם או מפסיק את ההתקפים לחלוטין בתוך ימים בודדים.

סטרואידים הם תרופות עם תופעות לוואי רבות, חלקן מסוכנות, אבל בשימוש זהיר וקצר טווח (3 שבועות או פחות) הסיכון קטן יחסית. אתם כן עשויים לסבול מהפרעות לעיכול, עייפות או פצעונים על החזה (ועוד).

לי יש ניסיון טוב עם טיפול בדקסמתזון (Dexamethasone). זה טיפול קצר בן 3 ימים, קל יותר ועם פחות תופעות לוואי, שבמהלכו לרוב ההתקפים נפסקים לחלוטין (או ששכיחותם פוחתת משמעותית). ההשפעה ממשיכה כמה ימים אחרי סיום הטיפול, ועם קצת מזל כבר תרגישו את השפעת הטיפול המונע וההתקפים לא יחזרו.

זריקת GONB (ר"ת Greater Occipital Nerve Block. לפעמים מכונה "זריקות בלוק"). טיפול שמבוסס על הזרקת סטרואיד+חומר מאלחש בסמוך לעצב האוקסיפיטלי הגדול (GON) בבסיס הגולגלת (קצת מעל לעורף). זה טיפול שנחשב יעיל יחסית ובטוח יותר מטיפול מערכתי בסטרואידים. תופעות הלוואי מעטות וההשפעה לפעמים נמשכת כמה שבועות. לנשים מניקות משתמשים בזריקה עם חומר מאלחש בלבד.

אלגרו / פליקסונז / פלונז (Fluticasone propionate). סטרואיד לטיפול מקומי בצורת תרסיס לאף, שבאופן רגיל משמש לטיפול בנזלת אלרגית ובגודש ויש שטוענים שהוא משפיע לטובה גם על ה-CH שלהם. מאד לא מומלץ לעשות בו שימוש ממושך, אבל אם אתם סובלים מאלרגיה, נזלת אחורית, סינוסיטיס כרוני וכד' שווה לדבר עליו עם הרופא שלכם.

תרופות וטיפולים קונבנציונליים נוספים

בארסנל של המומחים לכאבי ראש ישנם עוד תרופות וטיפולים רבים – מתיסרגיד, דהיידרוארגוטמין (DHE 45), אנטי-אפילפטיים, מייצבי מצב-רוח ותרופות שמייצבות את הפעילות החשמלית של המוח (דפלפט/חומצה ולפוראית, גבאפנטין), נוגדי קרישה (Warfarin), אנטי פסיכוטיים (Olanzapine/Zyprexa), ועוד (octreotide, בוטוקס, גירוי חשמלי של ההיפותלמוס ועוד).

חלק מהטיפולים האלה נחשבים יעילים אך נוטים לגרום לתופעות לוואי לא נעימות. אחרים לא נתמכים מספיק במחקרים אבל ישנם רופאים שטוענים לתוצאות טובות "בשטח". יש מקרים בהם תרופה נראית מפחידה כשמעיינים בעלון שלה, אבל בעצם במינון שניתן לכם היא תשפר משמעותית את מצבכם ולא תגרום לכם לתופעות לוואי. בכל תרופה יש סיכון מסוים ולכל תרופה יכולות להיות תופעות לוואי, אבל בהרבה מקרים הנ"ל זניחים בהשוואה לתועלת, ולעיתים קרובות אנשים סובלים הרבה יותר ממה שהיה ניתן רק בגלל החשש שלהם מתרופות.

זו לא בושה לשאול ולא מזיק לבדוק וגם לבקש חוות דעת נוספת. זו גם זכותכם. ובעיקר, חשוב להיות מטופלים אצל רופא שיש לכם בו אמון ושמתייחס אליכם כמו לבני אדם.

מניעה באמצעות תוספי מזון

ויטמין D3. במשך השנים נעשו כמה מחקרים על ההשפעות של תוספי מזון שונים על כאב הראש המקבצי. אבל הפתרון הכי מבטיח בתחום זה בינתיים הגיע דווקא מהקהילה: ה-Anti Inflammatory Regimen שנולד בפורומים של האתר ClusterHeadaches.com. זהו משטר תוספים שכולל מינונים גבוהים של ויטמין D3, סידן, מגנזיום, אבץ, אומגה 3, ויטמין A, ויטמין K ובורון (עם הזמן נוספה המלצה לשלב גם B-Complex לתקופה קצרה).

הפתרון הזה נוסה ע"י אלפי אנשים (לפחות) וכבר פורסמו אודותיו מאמרים בשני ז'ורנלים מדעיים (בפעם האחרונה שבדקתי). שיעור ההצלחה הוא קרוב ל-80 אחוז, כאשר חלק מהאנשים מדווחים על שיפור מורגש ואחרים על הפסקה מוחלטת של ההתקפים. אין מספיק ראיות מדעיות ליעילות הזו וקשה להעריך אם אכן מדובר בטיפול בטוח לחלוטין כפי שטוען מי שפיתח אותו (אמריקני, טייס לשעבר, עם הרבה ידע בכימיה).

בכל אופן, ריבוי המקרים האנקדוטליים של חולי CCH (כאב ראש מקבצי כרוני) שכאבי הראש שלהם הפסיקו אחרי שנים של סבל בעקבות הטיפול הזה, מצדיקים התייחסות. בכל מקרה, כדאי להשתמש בפיקוח רופא.

L-Cysteine (ציסטאין או אצטיל-ציסטאין/NAC) לחומצת האמינו הזו יש שימושים רבים והיא נחקרה לא מעט. השימוש הקליני העיקרי שלה הוא לטיפול בהרעלת פרצטמול (אקמול), אבל אפשר למצוא אותה גם כתכשיר בצורת טבליות מסיסות (בשמות ראולין או אל קאר) המשמשות להקלה על גודש והצטברות ליחה בדרכי הנשימה. ישנם אנשים שטוענים שהן עוזרות להם להקלה על הקלסטר.

Kudzu (ברפואה סינית: gé gēn). מעט מדי ידוע על הצמח הסיני/יפני הזה, שאמור לא רק להועיל למי שסובל ממקבצים אלא גם עשוי לסייע בטיפול בסוכרת, שפעת, אלרגיות, טיניטוס, אלכוהוליזם, בעיות הורמונליות, אלצהיימר ואפילו סרטן (מומלץ לקרוא את ערך הויקיפדיה). אישית, ניסיתי להשתמש בקודזו בהצלחה מועטה. מה שמקשה מאד היא העובדה שאין שום מידע על אופן השימוש הנכון, מינון, עיתוי וכו'. עוד על Kudzu ב-WebMD.

בוסוואליה (Boswellia Serrata, לבונה). צמח מרפא עתיק שבשנים האחרונות נחקר והציג תוצאות טובות כאמצעי לטיפול בדלקות פרקים (בעיקר אוסטאואריתריטיס) ובמחלות מעי דלקתיות. יש מחקרים מעטים גם על השימוש בו לטיפול במיגרנה ובכאב ראש מקבצי והתוצאות מרמזות שיש פוטנציאל.

LSD, פטריות הזיה, פסילוסיבין וסמים אחרים

קרובי משפחתם הרחוקים של האימיטרקס והארגוטמין. יש עדויות רבות להיותם יעילים מאד לטיפול ומניעה של מקבצים (כולל אצל אנשים שלא הגיבו לטיפולים אחרים), אבל יש מעט מחקרים ויש קשיים אובייקטיבים לקבל את הטיפול הזה. ומצד שני, נכון לסוף 2021 מחפשים באיכילוב מועמדים מתאימים למחקר על טיפול ב-CH עם פסילוסיבין, אז נראה שיש למה לצפות.

LSD כנראה יעיל יותר אבל הפקתו, הפצתו והשימוש בו אינם חוקיים בישראל וברוב העולם (וגם קשה לדעת שלא קיבלתם חומר מזויף). המצב החוקי של פטריות פסילוסיבין מעט שונה – מיצוי החומרים הפעילים (פסילוסיבין, פסילוסין) הוא בלתי חוקי אך גידול הפטריות והשימוש בהן לכאורה אינם אסורים ע"פ חוק (אבל אני לא משפטן). במאמר הזה אפשר למצוא סקירה מדעית תמציתית של הנושא עם לא מעט מידע שימושי (כולל זנים, מינונים וכו').

בשנים האחרונות נערכו מחקרים ראשונים על טיפול ב-CH עם כמה חומרים נוספים מהמשפחה (כגון 5-MeO-DALT שהוא מעט פסיכואקטיבי ו-Bromo LSD שאיננו פסיכואקטיבי כלל) וגם עם חומרים פסיכואקטיביים אחרים בראשם קטמין (שהראה יעילות גדולה אבל מצבו החוקי מונע באופן מעשי את האפשרות לטפל בו). האתר ClusterBusters עוסק בנושא בהרחבה, למי שסקרן.