מהי מיגרנה

מהי מיגרנה וכמה זה כואב באמת? מה גורם לה ומה בדיוק מרגישים? האם אפשר לרפא או למנוע אותה? פוסט לאנשים שלא שולטים בחומר.

את הפוסט הזה אני כותב למען אלו מכם שלא לגמרי יודעים מהי מיגרנה. כלומר, אולי שמעתם את השם ואתם יודעים שמדובר בכאב ראש חזק, אבל מעבר לזה אתם לא יודעים הרבה. אולי אתם סובלים מכאבי ראש ולא בטוחים שהם מיגרנה; או שאולי מישהו קרוב אליכם סובל ממיגרנות, ואתם רוצים להבין ולדעת יותר.

מהי מיגרנה

מיגרנה (Migraine, מיוונית: Hemicrania, "חצי ראש") היא תסמונת שהביטוי הכי בולט שלה הוא כאב ראש, לעיתים מציק ולעיתים ממש חזק, שמתמקד בצד אחד של הראש.

המיגרנה (בעברית: "צדעת" או "צילחה") היא הפרעה נוירולוגית כרונית, ככל הנראה בעלת מקור תורשתי. הבנתה אינה שלמה, אך ידוע שהיא מלווה בשינויים בפעילות החשמלית של המוח וקשורה לשיבושים במשק הסרוטונין (מוליך עצבי שקשור לויסות מצב הרוח ופעילויות רבות אחרות בגוף), ויש מתאם גבוה בינה לבין קיום של הפרעות נוירלוגיות נוספות ובעיות נפשיות ופסיכולוגיות שונות.

רוב הסובלים ממיגרנות חווים אותן ככאב פועם בחצי ראש, בעיקר באזור הרקה, המצח וארובת העין, לעיתים עם הקרנה לצדי הראש, האף, האוזן, הלסת, הצוואר והכתף. אצל חלק מהאנשים הכאב הוא חד וממוקד, "לוחץ".

אצל חלק מהאנשים כאב הראש מלווה בסימפטומים נוספים שהנפוצים בהם הם: חולשה, סחרחורת, בחילה, הקאות, עצירות (לפני ובתחילת התקף), שלשול (בסוף ההתקף), שינויים בלחץ הדם וברמת הסוכר, בלבול, הפרעות ראייה, רגישות לרעשים ולריחות, רגישות לאור.

הרגישות לאור ("פוטופוביה") היא סימן מובהק מאד. לא תמיד היא קיימת, לא אצל כל אחד ולא בכל התקף, אבל כשהיא קיימת עוצמת הכאב היא לעיתים כעוצמת האור.

במקרים נדירים יותר, יכולים להופיע עיוורון זמני, שינויים קיצוניים במצב הרוח, הפרעות בראייה ("אאורה"), הפרעות דיבור, הזיות, אובדן הכרה, חולשה ואף שיתוק בצד אחד של הגוף.

התקף מיגרנה יכול להימשך בין שעות בודדות למספר ימים. הכאב יכול להיות קל, או קשה עד כדי חוסר יכולת לתפקד. שכיחות ההתקפים יכולה להיות פעם יומית, שבועית, או נדירה יותר. יש חולים שסובלים מהתקפים תכופים ואז "נרפאים" ובמשך שנים לא סובלים ממיגרנות ואז סובלים מהן שוב.

אצל רוב הסובלים ממיגרנה, היא מגבילה פעילות, פוגעת בתפקוד ובזמן התקף מביאה להשבתה מוחלטת. המגבלות קשורות לא רק למצב בזמן התקף, אלא גם לתופעות לוואי שנמשכות לעיתים בין התקפים או מופיעות לקראת התקף, וכן להשלכות הנפשיות והפסיכולוגיות של הבעיה.

חלק מחולי המיגרנה סובלים מאד. אחדים, מגיעים מדי פעם עם התקפים לחדר מיון, שם הם מטופלים במשככי כאבים נרקוטיים חריפים, כמו קודאין או מורפיום. אצל אחדים, המיגרנה היא בעיה קלה, שלא פוגעת יותר מדי באיכות החיים.

מה גורם למיגרנה

הסיבות למיגרנה אינן ברורות. מיגרנה היא "כאב ראש ראשוני" (אדיופתי), כלומר אין מאחוריה מחלה ספציפית או גורם בריאותי ידוע.

בעבר סברו שהגורם הישיר לכאב הראש של המיגרנה היא התרחבות של כלי דם, אך אפשרות זו נפסלה. ידוע שבמהלך התקפי מיגרנה ישנו ייצור מוגבר של מחוללי דלקת (בראשם פפטיד בשם CGRP), שינוי באספקת הדם לאזורים מסוימים בקליפת המוח, ושינוי בפעילות גזע המוח שגורם לתופעות הלוואי העיכוליות המלוות את המיגרנה.

לא ידוע על דרך לרפא מיגרנה, אך ישנם הישגים טובים במניעה ובטיפול, באמצעים תרופתיים ואחרים.

הטיפול במיגרנה

ההערכה העדכנית היא ש-18 אחוזים מהנשים ו-6 אחוזים מהגברים במערב סובלים ממיגרנה, כלומר מדובר בבעיה נפוצה יחסית, שיש לה השלכות אישיות, חברתיות וכלכליות רבות.

האתגרים בטיפול במיגרנה הם רבים בין השאר בגלל חוסר במודעות, תת-אבחון, וקשיים אובייקטיביים לבודד את הגורמים ולמצוא תרופות יעילות בהתחשב בכך שמדע הרפואה עדיין לא לגמרי מבין מהי המיגרנה.

מלבד טיפול סימפטומטי במשככי כאבים, הלך ורווח משנות התשעים ואילך הטיפול באמצעות טריפטנים, תרופות שנקשרות לקולטנים עצביים שקשורים לאחד המנגנונים שנמצא שקשורים למיגרנה. מדובר בתרופות שנחשבות יעילות ובטוחות יחסית, אך יש להן תופעות לוואי והן לא מתאימות לשימוש תכוף.

כאשר שכיחות התקפים גבוהה, יש יתרון לטיפול תרופתי מונע. למניעה משתמשים בין השאר בחוסמי בטא, נוגדי פרכוס, חוסמי תעלות סידן, נוגדי דיכאון ממשפחות ה-SNRI או הטריציקליים ועוד. בשנים האחרונות נכנסות בהדרגה לשימוש תרופות ביולוגיות ממשפחת חוסמי ה-CGRP, שאצל חלק מהמטופלים משיגות שיפור ניכר עם מעט תופעות לוואי.

טריגרים וטיפולים לא-תרופתיים

עולם הרפואה המשלימה מציע מגוון פתרונות וטיפולים למיגרנה. בין אלו שנחשבים ליעילים יחסית אפשר למנות דיקור סיני/יפני, שיאצו, ביו-פידבק וסוגים שונים של עיסוי.

יש ראיות לכך שפעילויות שמצמצמות סטרס יכולות להועיל, ובהקשר זה ממליצים על פעילות גופנית מתונה, צ'י קונג, יוגה, מדיטציה/מיינדפולנס, תרגילי נשימה ואפילו אמבטיות חמות.

יש ראיות ליעילות של שימוש בתוספי מזון שונים למניעה, בראשם ויטמין B2 ומגנזיום. בזמן התקף ניתן להקל באמצעות שתיית קפה, קומפרסים קרים וכמובן גם שהייה במקום חשוך ושקט, משהו שהסובלים ממיגרנה נוטים לעשות ממילא.

יש השפעה ניכרת גם לסגנון החיים ולחשיפה לטריגרים שונים שמעוררים את ההתקפים. חלק חיוני בהתמודדות עם מיגרנות ובמניעתן היא לימוד הטריגרים וצמצום החשיפה אליהם.

דוגמאות לטריגרים אופייניים:
* חוסר שינה, אכילה לא מסודרת, שתייה לא מספקת.
* שינויים הורמונליים הקשורים לביוץ, מחזור נשי, הריון, בלות ועוד.
* שינויים חדים במזג-האוויר, לרבות טמפרטורה, לחץ ברומטרי, וכו'.
* שתיית אלכוהול – אצל חלק מהאנשים יין אדום, באופן ספציפי.
* רגישות לחומרים סינתטיים במזון, כמו צבעי מאכל, חומרים משמרים או מונוסודיום גלוטומט.
* בעיות אורתופדיות בצוואר, בגב או בכתפיים.
* מזונות מסויימים, המשתנים מחולה לחולה, כמו גבינות שמנות, שוקולד, בצל ועוד.