כמה טיפים שעשויים לצמצם משמעותית את מספר ועוצמת ההתקפים הליליים שלכם
מוקדש לציון ולכל מי שסובל מהתקפים ליליים
התקפים ליליים שמעירים משינה הם תופעה אופיינית מאד אצל אנשים עם כאב ראש מקבצי (להלן: קלסטר, CH או Cluster Headache), במיוחד אך לא רק אצל אנשים עם קלסטר אפיזודי (ECH).
[אגב, הם אופייניים גם לסוג אחר של כאבי ראש (Hypnic Headache) שניתן לטפל בו בקלות יחסית (שותים קפה בערב המאוחר). בכל מקרה, אל תוותרו על אבחון נכון אצל מומחה לכאבי ראש.]
הצורה הנפוצה ביותר היא התקף שמגיע כ-90 דקות אחרי ההירדמות, במהלך שנת חלום (REM). אצל חלק מהאנשים ובמיוחד במהלך מקבצים קשים, עלולים להיות גם שניים או שלושה התקפים ויותר באותו לילה.
התקף לילי עלול להיות חוויה קשה, במיוחד כשמתעוררים בעיצומו של התקף שכבר הספיק להתפתח כך שאין זמן להיערך. ההתקפים האלה הורסים את שנת הלילה והם כשלעצמם מתישים. לעיתים הם גם מוסיפים מימד של מתח וחרדה ויוצרים קושי להירגע ולהירדם.
אבל יש מה לעשות. אני יכול לומר מניסיוני האישי, שאחרי שנים עם מאות התקפים ליליים ולילות ללא שינה, בשנים האחרונות הצלחתי לצמצם את ההתקפים האלה ב-80-90% ולרוב הם מסתיימים אצלי תוך דקות ואני חוזר לישון כמו גדול. זה אפשרי.
קטיעת התקף לילי – מה חשוב לדעת
הכי חשוב: חמצן. כמו התקפים אחרים גם התקפים ליליים מגיבים בד"כ לחמצן (100%, 6-15lpm, עם שקית העשרה). בניגוד לאמצעים האחרים שיוזכרו כאן השימוש בחמצן לא מקשה על ההירדמות חזרה ולכן הוא בעיניי האמצעי הראשון והחשוב ביותר.
בהתקפים קשים פחות, או כאשר מתעוררים ממש בתחילת ההתקף, ניתן להשתמש בלחץ נמוך יחסית ועדיין להגיע להקלה מהירה.
אני עצמי התחלתי ב-15lpm ונשימות מהירות, אך עם הזמן למדתי להתאים את הלחץ לקצב הנשימה (אצלי זה 6-8lpm), להרפות, להחזיק את החמצן בריאות זמן ארוך יותר ולנשוף אותו החוצה לאט לאט. זו שיטה שעובדת מצוין, נסו אותה.
מים, קפה ומשקאות אנרגיה. בהתקפים קשוחים יותר צריך לעזור לחמצן. הרבה פעמים שתייה של כוס מים מייד כשמתעוררים מעכבת מעט את ההתקף. אפשר גם לשלב קפה (אם ההתקף מתפתח לאט ויש לכם זמן ויכולת להכין) או לשתות משקה אנרגיה (בשלוקים ארוכים).
קפה ומשקאות אנרגיה קצת פחות מועילים כשהמטרה היא לחזור לישון. מלבד האפקט המעורר הם גם עלולים לגרום לעודף חומציות, צרבת וריפלוקס (עלייה של מיצי עיכול מהקיבה לוושט), שממילא נפוץ מאד אצל אנשים עם CH. אני השתמשתי בהם הרבה להתקפים ליליים בעבר והיום כמעט ולא.
חימום / קירור. חימום או קירור (משתנה מאדם לאדם) של האזורים הכואבים סביב העין הוא לפעמים אמצעי יעיל ביותר להפסקת התקף. אצלי מה שעובד זה חימום כנ"ל, לעיתים בשילוב קירור של החלק האחורי של הראש.
הקירור הוא פשוט – למשל, מכניסים כמה קוביות קרח לשקית ניילון ומגלגלים במגבת (אפשר גם להקפיא מטלית לחה). החימום – קצת יותר מסובך.
פעם השתמשתי לחימום בקומפרסים חמים או הנחתי את הפנים מעל קערה עם מים חמים. היום אני משתמש ב-Heat Pack של Hot To-Go שאפשר לרכוש באמזון. זה מוצר לשימוש רב-פעמי שמגיע לחום של כ-60 מעלות תוך 2-3 דקות. עובד מעולה.
טריפטנים. כשאין ברירה אחרת זריקת אימיטרקס ולפעמים טבלית ריזלט RPD מתחת ללשון (לא לבלוע, לתת לה שתימס) הם אמצעים יעילים. אם אתם מתעוררים לתוך התקף קשה במיוחד עדיף *להתחיל* עם הטריפטן ועד שהוא משפיע (5-15 דקות) להשתמש בחמצן ואמצעים אחרים.
מניעת התקפים ליליים 101
כמובן שעדיף למנוע התקפים מראש מאשר לקטוע אותם בדיעבד, ויש הרבה דרכים לעשות את זה. כל אחד מאתנו שונה אז אשתף פה מהניסיון שלי ושכל אחד יבחר מה מתאים לו ומה לנסות.
כובע גרב. קור קיצוני תמיד היה טריגר חזק עבורי. בחורף, כשאני מחוץ לבית, אני מסתובב עם כובע גרב וזה הופך אותי הרבה פחות רגיש ומועד להתקפים. מרגע שהתחלתי ללכת לישון בחורף כשאני חובש כובע גרב זה צמצם גם את מספר ההתקפים הליליים ועוצמתם. עדיף כובע גרב שלא עשוי מצמר.
איזון הלחות והטמפרטורה הסביבתית. לישון קרוב מדי למזגן, מאוורר או חלון פתוח עלול לגרום להתקפים. זה אתגר לא פשוט, אבל חשוב שהסביבה בה אתם ישנים לא תהיה קרה/חמה או יבשה/לחה מדי.
תרופות. טיפול תרופתי מונע שמצמצם את הרגישות וההתקפים במהלך היום בד"כ ישפיע במידה מסוימת גם על ההתקפים הליליים – אבל לא ימנע אותם לגמרי.
חלק מהמומחים לכאבי ראש נוהגים לרשום אלטרול (Amitriptyline) ונטילה שלו בערב המאוחר (רצוי לפחות שעה לפני שהולכים לישון) עשויה להיות מאד אפקטיבית.
אצלי זה עבד במשך תקופה מסוימת ואז הפסיק לעבוד. אחרי אי אלו ניסיונות, גיליתי שנטילת 25 מ"ג סומטרידקס/אימיטרקס בכדור משיגה אצלי תוצאות טובות יותר. התייעצתי על זה עם רופא וקיבלתי את "רשותו" ואני ממליץ גם לכם להעלות את האופציה הזו בשיחה עם הרופא שלכם.
עוד תרופה שרושמים לפעמים למניעה של התקפים ליליים היא אינדומתצין (Indomethacin, אינדוביס). זה טיפול שלא ניסיתי אבל לדעתי (בתור מישהו שאיננו רופא) הוא פחות טוב מהאפשרויות האחרות בגלל פרופיל תופעות הלוואי של התרופה (אם אתם סובלים מריפלוקס, שמאד נפוץ בקלסטר, זו לא האופציה הראשונה שהייתי מנסה).
מלטונין. הטיפול ב-CH באמצעות מלטונין נבדק בכמה מחקרים. בגדול, נמצא ששימוש ב-10 מ"ג או יותר משיג הקלה ואצל חלק מהאנשים גם עשוי לקטוע את ה"מקבץ" (אבל הראיות לכך לא חזקות. זה לא נחקר מספיק).
בישראל (בדומה לאירופה אך בניגוד לארה"ב) הטיפול במלטונין דורש מרשם כך שכדי לנסות נאלצתי לרכוש אותו אונליין. אני משתמש בו כשהאופציות האחרות לא עובדות (לא יודע להסביר למה, אבל ישנם מקבצים שבהם סומיטרידקס עובד טוב יותר ואחרים שבהם רק המלטונין עובד).
אצלי בד"כ מינון של 3-8 מ"ג מספיק למניעה מוחלטת של ההתקפים הליליים (או שהוא לא עושה כלום וזה סימן שאני צריך סומיטרידקס). כשהמלטונין עובד על ההתקפים הליליים הוא גם מקצר לי את המקבץ, בהנחה שאני משתמש במקביל באיקפרס/ורפרס (240 מ"ג ליממה או 360 מ"ג אם המצב קשה).
המנעות מטריגרים. המינונים משתנים מאדם לאדם וממקבץ למקבץ. אצלי ככל הנראה התוצאות טובות גם במינונים נמוכים (יחסית) כי אני מכיר היטב את הטריגרים שלי ונזהר מהם.