זה לא נוגע רק לכאבי ראש, שהם הנושא העיקרי של הבלוג הזה, אלא לבריאות בכלל. הרופאים לא אומרים לנו הרבה דברים, ואין מנוס מלאסוף בעצמנו לפחות חלק מהמידע על הבריאות שלנו, על מחלותינו ועל הטיפולים.
כבר הסברתי כאן בפוסטים קודמים, גם אם לא בפירוט רב, מדוע יש לי הערכה רבה למדע הרפואה אך אמון מועט ברוב הרופאים.
יש לי הרבה דוגמאות, מניסיוני האישי ומניסיונם של אחרים, אבל אחזור לדוגמא הרלוונטית לכאבי הראש, שמסכמת הכל: במשך כ-10 שנים בהן הייתי אצל רופאים שונים, לא קיבלתי אבחנה אחת נכונה וטיפול אחד שהצליח.
רק אחרי שלמדתי בעצמי ממה אני סובל, אני יכול לדעת איזה רופא שווה משהו ואיזה לא, וממילא בשלב בו אני נמצא כיום אני זקוק להרבה פחות עזרה מרופאים.
עדיין אני תמיד מייעץ לאנשים שסובלים מכאבי ראש – או מכל בעיה רפואית אחרת לצורך העניין – ללכת לרופא. אני פשוט מקפיד לציין שזה צריך להיות רופא טוב. רופא שמתייחס בכבוד לחולה, רוצה לעזור לו ומסוגל לעזור לו; למרבה הצער, חלק גדול מהרופאים אינם כאלה.
כמה מהבעיות האקטואליות של הרפואה הן כבר לא סוד, והן קשורות לעובדה שמערכות הבריאות מנוהלות היום בגישה עסקית, ומה שעומד לנגד עיניהן היא לא רווחת החולה אלא שורת הרווח. לכן רמת הרופאים יורדת, וזמן הביקור אצל רופא מתקצר, ולכן לא תקבלו לפעמים את התרופות והטיפולים שיכולים לעזור לכם.
אם בדיקה מסויימת עולה הרבה כסף, והמחלה שלכם לא מסכנת חיים, רוב הסיכויים שהרופא לא יספר לכם על קיומה. בחלק גדול מהמקרים הוא ירשום לכם את התרופות שעולות פחות (לקופה), או את אלו שדחפה לו חברת התרופות שהסיעה אותו לכנס האחרון.
קל לזהות שהרופא שמטפל בך הוא סתם לא בן-אדם. אם הוא אדם מגעיל אז הוא לא צריך להיות רופא ואתה לא צריך להיות מטופל שלו. פחות קל, אבל עדיין די אפשרי, לזהות שהרופא שמטפל בך הוא אדם לא הגון ולא אתי, שלא יעניק לך את הטיפול הטוב ביותר כי זה נוגד את האינטרסים שלו או של מעסיקיו.
הצרה היא שלעיתים קרובות גם רופאים עם כוונות טובות לא מביאים תועלת, וזה משום שהם לא מכירים את המחלה שלך ולא משכילים להפנות אותך לרופא שעשוי להכיר.
ולבסוף, גם כשמטפל בך רופא עם כוונות נכונות וידע יחסי רב, לא תמיד הוא יכול ויודע לעזור.
מעטים הם הרופאים שמצליחים להכיל את כל (או אפילו רוב) הידע המדעי הרלוונטי. ולעיתים הרפואה מספקת מלכתחילה פתרונות חלקיים משום שהיא לא באמת יודעת מדוע בעיה בריאותית כלשהי קיימת.
מהבחינה הזו מיגרנות וכאבי ראש הם דוגמא טובה: מדע הרפואה הצליח לפתח כמה תרופות שעוזרות לחלק מהאנשים שסובלים ממיגרנות; הוא רחוק ממציאת פתרון לכל המיגרנות, משום שהוא רחוק מהבנת המכאניזם שעומד מאחורי התופעה הזו.
ומכל הסיבות האלו, חשוב כל-כך שהחולה בן ימינו יידע להשתמש באינטרנט כדי לאסוף מידע בעצמו, לשוחח עם חולים אחרים, לעקוב אחרי מידע חדש שאולי לרופא שלו לא היה זמן להתוודע אליו.
ולא שזה פשוט. כמובן, יש צורך להיות ביקורתיים כלפי המידע שמתפרסם ברשת, כי חלק גדול ממנו משובש, שגוי, או מוטה ונגוע באינטרסים שונים. כמעט כל מה שמתפרסם באתרי התוכן הגדולים, למשל, מבוסס על הודעות לעיתונות של חברות תרופות או כל מיני רופאים ומרפאות שמקדמים את ענייניהם בשת"פ עם העיתונות – ואני אומר את זה כעיתונאי, שיודע איך הדברים עובדים.
צריך לקרוא הרבה חומר, ולהניח שגם מה שאתם חושבים שאתם מבינים אתם לא תמיד מבינים, כדי שיהיו לכם ידע ותובנות מועילות. ועדיין, אין תחליף לאינטרנט.
הגבתי ארוכות אצל אחיך, אני לא בהכרח ממליץ על אינטרנט והסברתי שם.
בעקבות קריאת מה שכתבת כאן הייתי מוסיף שיש הבדל גדול בין חולה במחלה כרונית כדוגמת מיגרנה הלומד על המחלה באינטרנט במשך שנים, ובין מי שיש לו בעיה אקוטית ויושב כמה שעות מול האינטרנט בציפייה לאיזה גילוי שיפחית אצלו את אי הוודאות בקשר לאבחנה / טיפול.
כפי שאדם עם מחלה כרונית לומד במשך שנים להבחין בין רופא טוב ורופא לא טוב *בשבילו* (זו לא רק מקצועיות אלא גם "כימיה" – עניין סובייקטיבי), כך אדם עם ראש על הכתפיים לומד עם הזמן להבחין בין אתר טוב ובין אתר לא טוב. זה לא המצב כאשר כרגע לילד שלך יש פריחה לא מוכרת ואתה מתלבט אם זה שלבקת חוגרת, חיידק טורף, אלרגיה או סתם תפרחת חיתולים.
איתי, אם זה לא היה ברור מספיק – לא התכוונתי לאנשים שסובלים מפצעי דקירה או מהתקף לב. התכוונתי בעיקר למחלות כרוניות.