אחרי שנים עם כאבי ראש כרוניים אתה לומד הרבה על כאב – לא רק על כאבי הראש שלך אלא גם על כאבים אחרים ועל כאבים של אחרים.
קודם כל, איך אפשר לא לדעת על כאבים כשאתה צורך משככי כאבים. כל תרופה מגיעה עם עלון שמפרט למי ולמה, וכל חפיסת כדורים שמציצה מתיק או ארנק מושכת את תשומת הלב שלך – גם אם אתה מכיר וניסית וגם אם לא.
לדוגמא, כאבי מחזור לעיתים קרובות מגיבים למשככי כאבים דומים לאלו שמשפיעים על מיגרנות. תרופות דומות ניתנות עבור כאבי גב, כאבי פרקים, כאב שיניים וכל מיני דברים כואבים אחרים.
אצל נשים מסויימות המיגרנה משודכת לפיברומיאלגיה, מחלה לא-ברורה שגורמת לכאבים קשים בחלקים נרחבים של הגוף. וישנם עוד ועוד מחקרים שמראים שאנשים עם מיגרנה נוטים לסבול מהרבה כאבים אחרים או להיות רגישים לכאב יותר או בצורה שונה מאנשים "רגילים".
אני מניח שלחיות על משככי כאבים במשך שנים ממילא דופק משהו במנגנוני הכאב של אנשים, גם אם כשהתחיל כל הסיפור הזה הם היו "בסדר".
החיים עם תחושה מתמדת של כאב, או של כאב שממתין מעבר לפינה כדי להתעורר, הם כנראה משהו שדי דופק לך את הביטחון. שהופך אותך לאדם פחות ספונטני שקשה לו יותר ליהנות מדברים. יש אנשים שכשאתה שומע את הסיפור שלהם הלב נכמר, נצבט. "כאב לב" הוא ביטוי שמקבל משמעות אחרת אחרי שאתה מרגיש פעם אחת לפחות שלא באמת מדובר בביטוי.
אל-אלוהים, אני כל-כך מזדהה עם התיאור הזה, של חוסר הבטחון מפני הכאב שפשוט *יצוץ*, ולא משנה כמה ניסית לעכב או למגר אותו, באמצעות כל מנגנוני הזהירות שידעת שקיימים. וזה, אגב, כשכבר ברור לי שהמיגרנות שלי הן פינוק מתמשך לעומת שלך.
ומן המקורות: "האוס", עונה 3, השוטר טריטר מונע מהאוס גישה למשככי כאבים באשר הם והאוס, אחרי מאבק ארול ומתיש, זוחל אל משרדו של טריטר בערב חג המולד ומנסה להסביר לו שאין לו בעיית "pain management" אלא בעיית "pain". הוא מסביר שהכאב שלו הוא "בלתי נסבל בימים טובים and sucks the life-blood right out of you בימים רעים". למה אני זוכרת את זה בעל פה? בגלל מידת ההזדהות, לא נעים להודות.
אותי הציטוט דווקא משעשע.
לגבי הפינוק המתמשך – לא מזמן הייתה לי מיגרנה מצויה ("רגילה"). הכאב באמת פחות גרוע, אבל היא נמשכה ונמשכה שעות על גבי שעות. מעייייייףףףף…..