גם כאב, גם דיכאון – איך יוצאים מהפלונטר הזה? מה בכלל קדם למה? התשובה קצת יותר מורכבת ממה שאתם חושבים, אבל יש בשורות טובות.
אני רוצה להפנות אתכם למאמר נהדר ב-Nurse.com, מתאר את הקו המקשר בין כאב לדיכאון, כפי שהוא מצטייר מהמחקר העדכני. הכותבת מראיינת את ד"ר לינדה סטון, חברה באקדמיה האמריקנית לניהול כאב (America Academy of Pain Management) ומומחית לטיפול בדיכאון, כאב וחרדה – שילוב שהופך מובן יותר לאורך המאמר.
הנחת העבודה של המאמר היא שלעיתים קרובות כאב ודיכאון הולכים יד ביד, והיא התבססה כבר בהרבה מחקרים. נראה הגיוני, מצד אחד, שמצב של כאב כרוני מתמשך יגרום לחולה לפתח דיכאון כתגובה לתחושת חוסר האונים שלו. מצד שני, היום מדע הרפואה יודע לומר הרבה דברים על הכאב והדיכאון, על המקורות המשותפים ו/או יחסי הגומלין ביניהם.
להגדרתה של סטון, כאב כרוני ושינויים במצב הרוח, בעצם מתחרים על אותם נוירוטרנסמיטורים – סרוטונין, נורפינפרין ואנדורפינים, שכולם מעורבים בוויסות מצב הרוח וב"ניהול כאב".
כאבי לסתות, כאבי גב כרוניים, פיברומיאלגיה וכמובן – מיגרנות (לאנשים עם מיגרנות יש סיכוי גדול פי שלושה לסבול מדיכאון, ולהפך). לדברי סטון, במקרים בהם יש מצב של דיכאון משולב עם כאב כרוני, הטיפולים היעילים יהיו אלו שידועים כבעלי יעילות בטיפול בשתי הבעיות, ויש רבים כאלה – החל מפעילות גופנית (מתונה), דרך שיטות הרפיה, אוטוסוגסטיה ודמיון מודרך, ועד טיפול קוגניטיבי/ביהייביוריסטי ותרופות נגד דיכאון. בין התרופות נגד דיכאון היעילות ביותר הן התרופות מסוג SNRI (אפקסור, סימבלטה, אלוויל) שמשפיעות גם על רמת הסרוטונין וגם על הנורפינפרין.
כל זה, באמת, על קצה המזלג. בסך-הכל המאמר לא מאד ארוך ומאד מומלץ לקרוא.
