נתחיל בזה: אם שאפתם עשן לכו לחדר מיון. אפילו אם אתם מרגישים טוב. אמנם מסיכת חמצן זה הרבה פחות כייף ממה שאתם חושבים, אבל מה שבטוח בטוח.
השבוע היה לי אירוע לא נעים שבמסגרתו נכוויתי ושאפתי הרבה עשן. כמו בנאדם אחראי, הגעתי לחדר מיון כדי להיבדק ולראות שהכל בסדר – והאמת היא שזה תמיד דבר הגיוני לעשות עם יש סיכוי שנפגעתם ולא ברור לכם עד כמה. בסך-הכל הרגשתי טוב, אולי קצת חלש.
מאוחר יותר גם כאב לי הראש, אבל כשהגעתי לחדר המיון חשבתי שיבדקו וישחררו אותי תוך עשר דקות. היה כבר יותר קרוב לעשר שעות.
בחדר המיון ישר דחפו לי מסיכת חמצן. אמרתי להם שאני נושם מצויין גם בלעדיה, אבל האח עם הבלון התעקש שזה מאד חשוב כדי לנקות את הריאות, וגם עשה לי בדיקת דם.
אחרי זה גם שלחו אותי לצילום ריאות, עשו לי אנטי-טטנוס, הביאו רופא פלסטיקאי כדי שיציץ בכוויות (הוא לא התרשם), והכל עם מסיכת החמצן כמובן. בדיקת הדם הראתה שיש לי עודף CO בדם (למעשה, פי חמישה ממה שאמור להיות) מה ששכנע את הרופא שאני חייב להישאר עם החמצן עוד.
"טוב", אמרתי, "אולי לפחות אני אתפוס קצת ראש". הוא אמר לי לא לבנות על זה, ואכן זה לא קרה. מצד שני, החמצן באמת גרם לי להרגיש הרבה יותר טוב, ואני מניח שגם חסך לי כאבי ראש (קצת כאב ראש היה גם ככה; בלי החמצן בטח היה כואב יותר).
אחרי כחמש שעות בבית-החולים איכילוב, כשכבר עברתי תחת ידם של רופאים, מתמחים, אחים, סניטר אחד, טכנאי רנטגן וסליחה עם שכחתי, שחררו אותי הביתה.
