למעשה, כבר היום קמתי עם שיר אחר. ובלי מיגרנה.
מה שאולי הכי מתסכל במיגרנות, זה שגם אחרי שניצחת אותן בדרך-כלל מתברר שהניצחון זמני. תמיד ישנה המיגרנה הבאה, ובמקרה שלי היא גם בדרך-כלל מיגרנה מסוג שונה, אותו אני לא מכיר.
רק בשנתיים האחרונות, אחרי 23 שנים עם מיגרנה, הואילו התקפי המיגרנה שלי ליישר קו עם התיאור הקלאסי של כאבי הראש המקבציים. פתאום, בלי אזהרה מוקדמת, הם התחילו להופיע בתדירות יומיומית, ובלילה. ועוד באמצע טיול בברלין. שבועיים באוגוסט אשתקד ועוד חודש ביולי הנוכחי, לימדו אותי את כל הפתרונות לסוג הזה של ההתקפים ושכנעו אותי לפתוח את הבלוג הזה.
ביומיים האחרונים אלו מיגרנות מצויות – ממש שיא הבנאליות, ובכל זאת מציק בצורה שקשה לתאר. ועם כל מה שלמדתי וכל מה שאני יודע ועושה, הן המיגרנה נפסקת וחוזרת ועוד פעם מופיעה ותופסת אותי בסיבוב. שלשום לקחתי כדור. אתמול היא הופיעה בשעות אחרי הצהריים המוקדמים ונמשכה – עם קצת עליות ומורדות – עד שהלכתי לישון. הבוקר אני בלעדיה. בינתיים.
אבל אם להסתכל על חצי הכוס הריקה המלאה – כמו תמיד, זה רק עניין של זמן וסבלנות. גם את המיגרנות האלה אני אלמד לסכל, למנוע, לעצור ולשכך. זו של אתמול התישה אותי ואחרי שנת לילה ארוכה קמתי היום מאוחר ועל צד שמאל והכל, אבל אני בסדר. יהיה טוב.
