קטגוריה: כאב ראש מקבצי

שנה חדשה, מקבץ חדש וגם כמה טיפים חדשים.

ב-2010 הם תקפו בסוף מאי וב-2011 ממש בתחילת יולי. לכן הנחתי שהשנה התקופה המכריעה תהיה החצי הראשון של אוגוסט. כשאוגוסט כבר התקרב לסיומו, בלי התקף משמעותי אחד וללא התקפים ליליים כלל, כבר חשבתי שניצלתי. טעות.

אחד מהדברים שכדאי לזכור בנוגע לכאבי הראש המקבציים: הם נוטים להפתיע. הם ישתנו משנה לשנה, בעיתוי, בצורה ובעוצמה. מה שעבד אשתקד אולי לא יעבוד הפעם.

לדוגמא, התגלית הגדולה של השנה שעברה – המלטונין – לא הביאה לי תועלת בהתחלה. בשנה שעברה הספיקו 2-3 מ"ג, חצי שעה לפני השנה, כדי למנוע לגמרי את ההתקפים הליליים או לרכך אותם מאד. השנה טיפסתי בהדרגה עד ל-9 מ"ג. בסופו של דבר, החלפתי למלטונין של יצרן אחר, שבמינון של 6 מ"ג השפיע מייד.
להמשיך לקרוא מקבץ 2012, יום 24

אם אתם בעלי קיבה רגישה זהו זמן טוב לעשות אחורה פנה. בעוד כמה שורות יהיה מאוחר מדי.

בשלוש השנים האחרונות קרה באינטרנט דבר מהפכני. כלומר, אולי לא ממש מהפכני בשבילכם, אבל זו מהפכה גדולה עבור אנשים כמותי, שמהווים 0.15-0.4% מהאוכלוסייה (או 0.5-2.5 אחוז לפי מחקר חדש יחסית, שאינני יודע לומר עד כמה הוא רציני).

מה שקרה הוא שאנשים התחילו לצלם את עצמם ברגעים אינטימיים במיוחד ולהעלות ל-YouTube.

לא, הם לא מצלמים את עצמם ברגעי עונג. הם מצלמים את עצמם ברגעים האינטימיים של סבל בל-יתואר, במהלך התקפים של כאב ראש מקבצי (Cluster Headache). זו חוויה מפחידה למי שלא רגיל בה, כזו שמשתדלים לחסוך אותה ואת התגובות עליה ממי שאינם בני משפחה מדרגה ראשונה, וגם זה לא תמיד.

אני עצמי, עדיין רחוק ממקום שבו אני מרגיש מסוגל לצלם את עצמי ולהעלות ל-YouTube, אבל נדמה לי שאני נראה די דומה למה שתוכלו לראות בסרטונים שתמצאו אם תחפשו "Cluster Headache" (ראו הוזהרתם: מדובר בתמונות לא קלות).

למה בעצם יש כאן מהפכה? ובמה זה טוב יותר – סליחה על הצרפתית – מאנשים שמצלמים את הטחורים של עצמם ומעלים לאינטרנט? ובכן, CH זו מחלה הרבה יותר נדירה ובודדה ולא מאובחנת ובעיקר לא מטופלת כראוי. לכן החשיפה האישית; זה מה שצריך לעשות כדי לזכות במודעות, הכרה וטיפול טוב יותר על-ידי מערכות הבריאות. להמשיך לקרוא זה נראה כמו פגיעת ראש, אבל זה אני

זה היה כך במשך שנים: אנשים היו שואלים "מיגרנה?", והייתי משיב: "כן", או "משהו דומה".

היום אני עושה להפך – "לא", אני אומר, "זו לא מיגרנה. זה האח הגדול והרשע שלה: cluster headache".

אני מסביר שכאב הראש המקבצי הוא קרוב משפחה של המיגרנה אבל הוא נדיר יותר ובעיקר כואב יותר. אם המיגרנה היא עינוי סיני אז כאב הראש המקבצי הוא עינוי בידי ארגון היאקוזה. הם לא משחקים במשחקים ומטפטפים מים במשך שעות – הם מתחילים בלעקור לך את העין.

האמת הפשוטה היא שהרפואה יודעת מעט מדי גם על המיגרנה וגם על הקלסטר, ושיטות הטיפול העיקריות שהיא מציעה לשני סוגי הבעיות רחוקות מלהיות מושלמות.

נראה גם שאין אחדות דעים בין הרופאים והחוקרים, אם יש קשר הדוק בין התופעות או שמדובר בכאבי ראש "ראשוניים" שונים ונפרדים לגמרי. רשמית, מאז 1988 כאב הראש המקבצי הוא הפרעה נוירולוגית שעומדת בפני עצמה, אבל מדי פעם מתפרסם מחקר זה או אחר שמרמז שבכל זאת יש קשר בין קלסטר למיגרנה.

בספרו המפורסם על המיגרנות כתב הנוירולוג אוליבר זקס ששני סוגי כאבי הראש מופיעים לסירוגין אצל אותם אנשים ולרוב גם מגיבים לאותם טיפולים, ולכן לדעתו הם קשורים. כיום ידוע שישנם טיפולים שטובים למיגרנה אך לא לקלסטר, ולהפך, אבל גם עניין הולך וגובר ב-CGRP, נוירופפטיד שהפרעה בפעילותו קיימת גם במיגרנה וגם בקלסטר.

הרבה אנשים מכירים את התופעה של כאבים כרוניים ש"פושטים צורה ולובשים צורה", ואני יכול להעיד שב-29 שנים של כאבי ראש מספיקים להתנסות בהרבה צורות.

השוואה בין התסמינים המאפיינים של מיגרנות וכאב ראש מקבצי אפשר למצוא בפוסט אודות כאב ראש מקבצי.

המקבץ הנוכחי התחיל לפני כשלושה שבועות. בהתחלה היו כמה התקפים אקראיים ואז זה קרה: התעוררתי מהשינה עם התקף. מאותו לילה, בכל לילה – התקף. במשך כחמישה-עשר לילות, בזה אחר זה, התעוררתי מהשינה כמעט באותה שעה עם "כאב ראש ההתאבדות" (Suicide Headache, כינוי לכאבי הראש מהסוג הזה).

המקבצים, כמו התקף בודד, נוטים להתחיל במהירות אחרי סימני אזהרה מעטים; הם נחלשים ומסתיימים בהדרגה. בשיא המקבץ, הדיוק בזמני ההתקפים (בהתאם לשעות השינה ומחזורי השינה) פשוט מדהים. הסימן אצלי לכך שהמקבץ מתקרב לסיומו, הוא שתדירות ההתקפים הליליים יורדת מכל לילה לפעם בשני לילות – "יום כן יום לא".

לתקופה הזו אני קורא "שלב הפנדלים". שני גולים רצופים – כלומר, שני לילות רצופים בלי התקף – כבר ממש מבשרים את הסוף. לעומת זאת, אם אחרי לילה בלי התקף מגיע לילה נוסף עם, אז המשחק נמשך.

תכף אני סוגר שבוע כזה, של לילה עם ולילה בלי. אתמול בלילה היה התקף ואחריו, כרגיל – ולמרות שלא היה הקשה ביותר של הזמן האחרון – אני בתפקוד חלקי. עייף, חלש, לא מרוכז, לא רגוע. המורל הפעם, תודה לאל, גבוה יחסית. עדיין, כל העסק הזה מתיש בטירוף. כמו חודש של עבודה מטורפת, רק בלי הפירות של אותה עבודה ובלי אפשרות לקצת חופש אחרי.

כנראה שהגיעה העונה – זה בדרך-כלל קורה להרבה אנשים, בערך באותו הזמן. ובכל אופן, אצלי זה קרה אתמול בלילה: התעוררתי עם כאב הראש המזופת. ומכיוון שהוא הגיע אחרי שני התקפים קודמים בתוך שלושה ימים, אפשר להכריז על התחלה של מקבץ חדש.

הבלוג הזה נולד, אגב, לפני שלוש שנים בעיצומו של מקבץ מייאש בן למעלה מחודש, ביולי או באוגוסט. מה שסיים אותו אז היה שונה ממה שסיים את המקבץ בשנה שאחריו, וכנראה יהיה שונה קצת ממה שיסיים את המקבץ הנוכחי, אבל אלו שלושה דברים שצריך לזכור ולהזכיר:
א. מקבצים תמיד מסתיימים בסוף.
ב. לכל מקבץ ולכל התקף יש את הפתרון שלו, הטריק שגורם לו ללכת.
ג. לפעמים, מה לעשות, ה"טריק" הוא תרופות.